בצהרי היום ביקרתי בתערוכה 245 של האמנית אנה פרומצ'נקו בחלל הפרוייקטים המלהיב ורחב הידיים בגלריה ברוורמן.כסא בודד חיכה לי במפלס התחתון נטול החלונות, ובתחושת ירידה במעלית זמן איטית נלקחתי אל מעמקיה של כוורת דבורים ענקית. כמי שמעולם לא טיילה בתוך כוורת, עיניי לא שבעו מיפי הטופוגרפיה שהותירו אחוריהן הדבורים שאי פעם התגוררו בה בהמוניהן. תצורות ביו-מורפיות שונות ומשונות, שחלקן נדמו לי כלקוחות ממעמקי ימים, ואחרות כתאים ותאי-תאים, צמחיה, אלמוגים או מאובנים. עוד זה הולך וזה בא איבדתי את תחושת הזמן ונכבשתי בקסם.  טיפוס במעלה המדרגות אל החלל העליון השטוף באור טבעי שחודר מבעד לרצועת חלונות גדולים בעדם נראים צמחיה ומבנים אורבניים. האוצר יאיר ברק הפריד את החלל לשני אזורים שונים: באחד מיקם שלושה צילומים ארכניים של מגדלי כוורות, שהודפסו על נייר לבן,  ואלה כובשים את המבט בגוונים עדינים של ארגזי עץ שדהו בחלוף העונות. העין תרה בכל אחד מהצילומים אחר כוורת 245 - זו שהאמנית מצאה בחצר ביתה לפני כשנתיים, וכשהביטה לתוכה גילתה את אותו עולם מופלא שצילמה לעבודת הוידיאו שבמפלס התחתון. את מגדל הכוורות המקורי, שמצולם מזוויות שונות, ראיתי לפני קרוב לשנתיים אצל פרומצ'נקו בסטודיו, שעה שהחלה לצלם ולגבש את עבודותיה לתערוכה.  בחלק האחר של החלל הוצבו יציקות אפוקסי צהבהבות מוכתמות שהוצאו מתוך ארגזי העץ של הכוורות, וספחו את הגוונים והתצורות שנותרו בדפנות הפנימיות של הכוורת זמן רב לאחר שננטשה.245 היא תערוכה שעוסקת ביצורים מעופפים חרוצים שמאיימים על האדם בעקיצותיהם - אך מפתים אותו בדבשם; יצורים שתפקידם  המרכזי לגרום לאאבקה והפרייה של עולם הצומח ולכן מועברים ממקום למקום על-פי שיקולים כלכליים ואחרים,  ולא עוד על-פי טבען ואזורי מחייתן. ניצול קולוסאלי של הדבורים כמשאב כלכלי הביא עליהן דלדול ובמקומות מסויימים לכליה אקולוגית. תחושה זו של יופי בצד ריק שמלווה בסימנים או ב"דריסת כנף" - כדבריה של פרומצ'נקו, הם שמלווים את התערוכה הנהדרת הזו, כמשק כנפי דבורה שהיתה ואיננה. זו אינה הפעם הראשונה שאני מגלה בפליאה את יכולותיה הייחודיות לקחת דבר מה, לחקור אותו לעומקו ולרוחבו, לפרקו לחלקיו ולהפיק ממנו יופי צרוף מהול בתחושת חרדה לגורל האנושות. במקרה הקודם היה זה כסא מפלט של מטוס קרב שפיסלה, ואת חלקיו הזעירים ביותר פירקה עד שבצילומיה נדמו כצלמיות עתיקות מעולם לא מוכר. כאז כן היום בתערוכה 245, חשתי בחוט השדרה אוושה של משק כנפיים מאיים לנוכח אובייקט ותצורות יפהפיות שעיניי לא מורגלות בהן. תערוכה מצויינת, ואוצרות שמוליכה אותה למרחבים ומעצימה את חוויית המבקר.אל תחמיצו!!!ד"ר נירה טסלר