שרה כץ: בכף ידה צמח עץ בתערוכת היחיד של שרה כץ בולטים ריבוי של חומרים, טכניקות, מסגרות ודימויים מעולמות שונים, שמסגירים את חותמה העשיר של אמה, המשוררת מרים חרותי, עליה כילדה, נערה ואישה שוחרת ספרות, אמנות, קולנוע, ומוסיקה. אמה הנחילה לה אהבה וכבוד לשפה העברית, לאות ולמילה הכתובה. היא האחראית לעניין הרב של שרה כץ בסיפורי המקרא ובסיפורים בכלל – "רק שיהיו טובים", כלשון האם - שהיתה מחנכת, משוררת ואשת רוח. בעבודותיה המורכבות פונה שרה כץ לסיפורי התנ"ך, לעולם הטבע, הצומח והחי; לאותיות עבריות עתיקות ואף לדימויים מכמירי לב שמייצגים את השקפת עולמה הפוליטית. הדימויים שייסדו את האלף-בית הראשון, הפרוטו כנעני, סימני יסוד מוכרים וזמינים, כמו בית, מים, שור, ראש, עשויים מענפי העצים שבחצרה ומחוטי ברזל וגבס. אחת העבודות הבולטות בתערוכה בעוצמתה, בצבעוניותה ובשונותה, היא פריחה גדולה של קאלה לילי בעלת גבעול רפוס שצנח על רצפת הגלריה. שרה מספרת, שאמה טיפחה בחצר ביתה את הקאלה וכל מי שבא אליה התבקש להתבונן בפרח הנדיר הזה, הלא מוכר, שגבעולו ירוק ומוארך וראשו צח כשלג. עבודה זו, שהכינה כמחווה לאמה המנוחה, משקפת באורח מטפורי את האופן בו היא רואה אותה כיום. הבחירה בקאלה מחברת את האמנית ואמה אל אמנים רבים – בכללם דייגו ריברה, פרידה קאלו, ג'ורג'יה אוקיף, אימוג'ן קנינגהם, טינה מודוטי ואחרים, שפעלו בארה"ב ובמקסיקו במהלך שנות ה-20 וה-30 בחסות השיח הפמיניסטי, ונטו לצייר ולצלם את הפריחה המשונה. המבנה המיוחד שלה שידר טוהר וחושניות גם יחד. העלי הזקור והעלה הקוני עוררו אנלוגיות אנדרוגיניות שסימלו זכר ונקבה כישות אחת משולבת. הפרח החדש, שהגיע לאמריקה הצפונית ממקסיקו רק כמחצית המאה קודם לכן, נתפס בעיני המודרניסטים כפרח אקזוטי שידוע עליו אך מעט. פרח שלא נשא עליו מטען סימבולי מסורתי ולפיכך אומץ כ"דף חלק" שניתן לקשטו בהקשרים מטפוריים בהתאם לנטיית הלב של גברים ונשים כאחד; עם זאת, ההקשר הנפוץ ביותר שלו היה ונותר מזוהה עם זה של נשיות. עבודותיה של שרה כץ עשירות בסמלים, מטפורות וסיפורים מכוננים, והם שהופכים את עבודותיה למרובדות, חידתיות, נועזות ואינטלקטואליות. אוצרות וטקסט: ד"ר נירה טסלר
