אוצרות: ויויאן בירקנפלד ונירה טסלר "מעשה של הכנסת אורחים אינו יכול להיות אלא פואטי" (ז'אק דרידה, על הכנסת האורחים, 2007) הכנסת האורחים הנה סוגיה פילוסופית מרכזית במשנתם של הוגי דעות מובילים, ביניהם לווינס ודרידה (דרידה, 1996), ועל רקע זה, בבחירה זהירה של כל מרכיבי ההצבה, מבקשת האמנית קטרין פרנקל להתייחס אל הגלריה – מקום המארח תערוכות מתחלפות לתקופות זמן מוגבלות – כאל תהליך של הכנסת אורחים בדומה לאירוח בבית מלון. לפיכך, היא מבקשת לחדד שאלות שהעלו הוגי הדעות בהקשר ל'מקום': האם בחלל הגלריה נוצר "מרקם חברתי בעל כללי התנהגות קבועים בתוך מרחב ביניים, בין פנים לחוץ, שבו נוצרת תרבות"?(ויניקוט,2000) והאם קהל המבקרים הם "קהילה מדומיינת, המתאגדת סביב אהבה לאמנות ולרעיון ללא קשר ליחסים ביניהם במציאות"? (אנדרסון, 1999) פרנקל, שנולדה באנגליה, הנה צאצאית למשפחת מלונאים מובילים ברחבי העולם, וסוגיה זו של המלון כ'מקום' מעסיקה אותה גם ביצירתה. למיצב קיר האמן שלה (Paris Hilton was always blonde) היא שואלת את שמה של הצאצאית המפורסמת ממשפחת הילטון, האייקון האמריקאי האולטימטיבי, בהשלכה לשני מוקדי עניין פילוסופיים-תרבותיים: האחד נקשר בהילטון כ"מגה-ידוענית" וכמי שמייצגת את הרעיון הפוסט-מודרני של תרבות הפופ, והאחר מתדיין עם הרעיון הפילוסופי של המלון כמקום של הכנסת אורחים. פריס הילטון נתפסת בתודעה הציבורית – בצדק או שלא בצדק – כשטחית, עטופה במשטחי יופי הניתנים לקילוף, שמתחת להם ריק.
