התערוכה הקבוצתית פמאז' חושפת דיאלוג אמנותי שמתקיים מאז שנות ה-70 בין אמנים עכשוויים – נשים וגברים כאחד – למסורת המפוארת של מלאכות-יד שנשתמרה במהלך הדורות.
תערוכה קבוצתית בהשתתפות האמנים:
אורנה בן-עמי, אורנית שיראזי, איתמר שגיא, אסתי דרורי חיות, אסתי מידן, אתי גדיש דה-לנגה, ברכה גיא, דבי אשרת, טלילה צור עברון, נטע בכרך, פאני הורוביץ, תמר אור.
התערוכה, שהועמדה לרגל יום האישה הבינלאומי, בוחנת את עבודות היד המסורתיות של נשים ואת מקומן וביטוייהן באמנות העכשווית. בתערוכה מוצגות עבודות בחומרים שונים ובטכניקות לא מקובלות, שיוצרות דיאלוג זו עם זו ומאירות באור חדש את עבודות היד הנשיות המסורתיות; מלאכות שעד לשנות ה-70 לא נתפשו כ'אמנות' אלא כ'אוּמנות', כעבודות דקורטיביות, שאין להן מקום בגלריות ובמוזיאונים.
הקרדיט לעימות עם האמת ההיסטורית - כפי שהייתה צריכה להיכתב ולא נכתבה - מגיע מאז ראשית שנות השבעים להאמניות האמריקאיות פורצות הדרך ג'ודי שיקגו ((Chicago b. 1939 ומרים שפירו (Schapiro, 1923-2015). שיקגו, שפירו וחברותיהן יישמו באמנות הפלסטית עולם של דימויים נועזים שמקורו ברעיונות חדשים, בתפיסה עצמית וחברתית משתנה ובצורך עולה וגובר לתיקון העוולות שנגרמו לנשים במהלך ההיסטוריה. הן עשו רבות לקידום, לחקר ולבניית תכנית ייחודית של לימודי נשים בתחום האמנויות בקליפורניה (Cal Arts), שהתקבלה מאז במוסדות אקדמיים ברחבי העולם.
שיקאגו נודעה בזכות המיצב גדול הממדים The Dinner Party, ואילו שפירו יצרה מחוות של הזדהות עם אמניות העבר, בראשן פרידה קאלו, ופיתחה בהדרגה טכניקת קולאז' ששילבה ציור עם גזרי אריגים, סרטים ותחרות, לה העניקה את השם "femmage". באמצעות טקסט שנרקם בצד הדגמים ומחוות לאמניות העבר, היא האירה באור חדש את הנוכחות הנשית העלומה.
התערוכה femmage חושפת דיאלוג אמנותי שמתקיים מאז שנות ה-70 בין אמנים עכשוויים – נשים וגברים כאחד – למסורת המפוארת של מלאכות-יד שנשתמרה במהלך הדורות.
אוצרות וטקסט: ד"ר נירה טסלר
