בבית האמנים בראשון לציון נפתחו הערב שלוש תערוכות מרגשות ורגישות, וקיר אמן יפהפה בצניעותו. בקיר האמן של אתי יעקבי, שאצרה ורה פלפול, נופים ריקים מאדם, עשויים שמן על בדים מטופלים בממדים צנועים, בהם פיסת טבע ירוקה, עלוות עצים או נוף שהופשטו מפרטיהם והותירו את המהות הנכספת של 'טבע' במיטבו כמושא של געגוע.בין שלוש התערוכות שבחללים העליונים עובר כחוט השני הקשר הבלתי ניתן להתרה שנוצר בין הורים, ילדים ונכדים. בתערוכה המופלאה והחזקה של טלילה צור עברון, שאצרה מירב רהט ברגישות עצומה ובאסתטיקה מעודנת, נמצאים האהבה, הגעגועים, השבר והכאב שלא מרפה, לא נרפא - אך גם לא מרפה את ידיה של טלילה - אם שאיבדה את בנה בעת שירותו בצה"ל - ויוצרת בחומר, באותיות ובפונטים זיכרון שהוא שלה. לא זיכרון קולקטיבי, אלא רק שלה...פנינה שריג וויויאן בירקנפלד מציגות באותו חלל זיכרונות משנת הקורונה ומתמקדות בסצנות וזיכרונות מהסגרים שנכפו על כולנו והרחיקו מאיתנו את יקירינו לחודשים רבים. פנינה רואה את העולם ממבט על, ממעוף הציפור, כשכל הדמויות והפרטים מתגמדים ונתפסים מרוחקים ונטולי ייחוד. יצורים קטנים נטולי זהות בפורמטים קטנים ומפתיעים. ההצבה שאצרה טובה פסח, ובאופן מיוחד המשטח שיורד מן התקרה ועליו תלויות במהופך עבודות שמדברות על נקודות מבט - מתקשרות עם עבודות אחרות שמונחות על במה זהה בגודלה. אלה מול אלא, כמו סוג של מכבש שיש לו פוטנציאל להתקרב, אך בשלב זה קשור בשלשלאות. כך גם בחלקו הנגדי של החלל, בתערוכתה של ויויאן בירקנפלד, שאצרה קרן וייסהאוז ביצירתיות רבה. כאן נקודות המבט הפוכות. ויויאן משתמשת בגירי פסטל יבשים ומשחזרת על ניירות גדולי ממדים את המפגשים ה'אסורים' עם בנותיה ונכדיה, שעמדו במרפסת דירתם וסבתא וסבא עומדים למטה, מנסים לתקשר ומחזירים מבטים אוהבים. בציור אחר באותה טכניקה היא מתארת את נכדיה ובתה מבעד למסך האינטרקום, בפגישות חפוזות ללא מגע פיזי... עבודותיה גדולות וגולשות מהנייר אל עבר קירות הגלריה בניסיון לשחזר את האותנטיות של אותם רגעים נדירים. שלוש תערוכות וקיר אמן רוויי געגועים. מומלץ בחום!!!+2155Luna Levana Rabinoviz, Ziva Koort ו53 נוספים28 תגובותשיתוף אחדלייקתגובהשתפי
