תערוכת היחיד שלי, הראשונה מזה כ-30 שנה, ירדה בשבת בתום אירועי "סטודיו פתוח" בקרית המלאכה בתל אביב. האמת היא, שהפינלה היתה אדירה, בנוכחות מבקרים רבים ונפלאים, לעומת הפתיחה שהיתה בעבורי לא פחות מאשר "לעג הגורל", שכן באותן שעות ממש ליויתי את אחי הצעיר למנוחתו האחרונה ולא נכחתי בגלריה במהלך השבוע הרשון לתערוכה. מה גם, שהתערוכה עסקה בזיכרונות ילדות מבית הוריי. למזלי הטוב, שותפיי וחברי ב"סלון משותף לאמנות" - שם עמדה התערוכה - עשו יד אחת, חילקו ביניהם את זמני פתיחת הגלריה ופתחו עבורי את התערוכה בהתרעה של שעות ספורות. תודה לכולכם, התברכתי!!! ותודה מעומק הלב גם למבקרים, לחברים ולעמיתיי האמנים שהגיעו לחלוק אתי את החוויה הייחודית של העמדת תערוכת יחיד.
