לאה טופר // קערות זמן

בתערוכת היחיד שלה "קערות זמן", מציגה לאה טופר שבעה ציורי פחם על נייר, כולם בגודל גיליון, בהם קערה או מיכל ריק שנראים כגושים כתמיים על פני הנייר הלבן. השטח או הפס הלבן שהיא מותירה באיזור זה או אחר של הרקע והכלי, לעתים  באמצעות מחיקה או גירוד, מתפקד בעבודותיה כאור, כאווירה, כטישטוש וככלי ליצירת נפח או הדגשת האלמנטים שמעטרים את הכלים. הקומפוזיציות מפתיעות, כאשר הכלי נראה מנקודת מבט לא שגרתית מלמטה למעלה - שחושפת את תחתיתו; כאשר כלי אחד מכיל כלי אחר; ובמיוחד כאשר הקערות מעופפות בחלל זה מעל זה כישויות שמיימיות. הקערות של לאה עצמאיות, נקיות ממחויבות לתפקידן כמיכלים, מרוקנות מתוכן, משתלטות על או מבטלות את חוקי המשיכה, וכמו בציור טירת הפירנאים של מגריט, 1959 (אוסף מוזיאון ישראל בירושלים), הזמן עצר מלכת וההקערות מעופפות ומוקפאות לנצח על גבי הנייר הלבן. הבזקי האור הסובבים אותן לאורכן, מייצרים תחושה של סערה; מעין טורנדו מקומי שדוחף אותן כלפי מעלה.

אלמנט הזמן שעצר מלכת אינו חדש בקורפוס הנרחב, רב השנים והמפתיע, ביצירתה של טופר. במהלך שנות ציור רבות בעיקר בצבעי שמן על בד, היא יצרה נופים, עצים, פירות וירקות, ורדים נבולים, פרחי קאלה לילי בהירים בתהליך של קמילה, דמויות נשיות מבוגרות בסביבתן הביתית או בחלל סתמי; ובשנים האחרונות היא מתמקדת בציורי עיניים עירניות שמבליחות מאזורים מצויירים חלקית של פנים רוויי קמטים וסדקים, על פי צילומי נשים שהוו לה השראה. העיניים שהיא מציירת במהלך העשור האחרון משמשות בעבודותיה כמעיין נתיב פתוח להתבונן פנימה אל נפשה, מהותה וניסיון חייה של הדמות הנשית. במילים אחרות, גם כאן, כמו בתיאורי הפרחים הקמלים והקערות הסדוקות, ישנה התייחסות אל גורם הזמן - שמשמר את האיכויות שהיו, אך גם את אלה שהינן.

אודות הסדקים הפעורים במעטפת החיצונית של אחדות מבין הקערות של טופר כתב אוצר התערוכה, חגי ארגוב: "ה"וואבי סאבי" חושף יופי באובייקט שאינו מושלם, זה שהזמן טבע בו את סימניו. מהות הזמן מתקיימת במישור רב ממדי, הקושר את האדם לעבר ולהווה בעת ובעונה אחת ומנכיח אותו מחדש כל העת." עוד כתב, ש"בעבודות הפחם של טופר הלבן הוא האין. אין המאיר את היש. כתמי שחור אמורפיים המצוירים סמוך לקערה אינם צללים. אלה זיכרונות של הקערה." על כך אוסיף, שהלבן בציוריה של טופר משמש כאור יקרות, כאור רוחני ואפילו מיסטי, וכאמור, ככלי עיצובי פונקציונלי שמאפשר לה לבנות אשלייה של נפח בכלי הקיבול שהיא מציירת. הסדקים, שבמקומות מסויימים אף גולשים אל מחוץ לכלי, מקבלים בעבודותיה 'חיים משלהם' ונמשכים אל המשטח ובכך מרמזים בהכרח על הזמן החולף ועל חשיבותו בתפיסת עולמה. 

 רצועות האור שיורדות על הקערות וצובעות אותן באזורים מעורפלים, בלתי מוחשיים ושבריריים, משחקות תפקיד ראשי ביחסי הבהיר-כהה בעבודות המוצגות בתערוכה. השחור שמודגש בצד הלבן - ולהיפך. לכל אלה גם תפקיד סימבולי שניתן לשייכו לתפיסות העולם הדתיות של טוב-רע; ארצי-קדוש; טהור-מלוכלך. עניין זה, ביחד עם העובדה שהקערות הנן מיכלים שנועדו לשאת בתוכן דבר מה, בזיקה למושאי ציוריה הקודמים של טופר, מאפשרים מחשבה ופרשנות בעלת אופי דתי נוצרי. אעז ואציע, שהעיניים הצלולות, הפרח הצחור הריק, וכעת גם הקערות הסדוקות המוארות באור יקרות, מעלים על הדעת את תפקידו הסמלי של הכלי הריק בהקבלה לתפקידה של מרים אם ישו ככלי קיבול (vesele), שמהווה אחד מאבני היסוד בהתיאולוגיה הנוצרית.[1] אמנם הפרח הלבן שמהווה אטריבוט לתכונותיה התרומיות של מריה כאם-בתולה הוא השושן הצחור, אבל ניתן בהחלט לראות גם בקאלה לילי (Calla Lily) המרוקנת מאשבול, אנלוגיה סמלית לאותם רעיונות של בתולין וקדושה; של הרחם שהפוטנציאל שלה להרות את בן האלוהים בהיריון ללא רבב (immaculate conception). עם זאת, אין לשכוח שפרח הקאלה לילי, בהיותו חדש יחסית מבחינה בוטאנית ובעל מבנה 'אנדרוגיני' שכולל מעטפת קונית דמויית רחם ואשבול פאלי במרכז, הלהיב את חברי החוג המודרניסטי במוקדים פורצי הדרך באמריקה ובמקסיקו בעשורים הראשונים של המאה ה-20, והופיע לעתים קרובות ביצירתם של נשים וגברים כאחד.[2]  להבדיל ממרביתם, טופר מציירת את הפריחה הריקה מאשבול כמיכל פוטנציאלי וככלי קיבול.

לסיכום, העובדה שהקערות של טופר אינן קערות שבשגרה, אלא קערות שהנן אובייקטים המוארים באור יקרות, כאלה שזורמים ונוסקים כלפי מעלה או מכילים בתוכם ברכות אובייקט נוסף מעמידה אותם בתערוכה כבעלי ערך מוסף. אובייקטים יומיומיות שזוכים תחת ידיה למעין האנשה המשלבת בין 'גוף' לבין  'נפש'. בהחלט לא תשמישי קדושה, אבל מעין 'אוביקטים שנחה עליהם רוח של קדושה בזכות האור הזורם עליהם מלמעלה. כאלה שמאפשרים מתן פרשנות מתחום הדת, כפי שהצעתי בפסקה הקודמת. קערות זמן שמסכמות עבודה של שנים עד לקבלת זיכוך שמאפשר ביטויים נרחבים במינימום של אמצעים.

[1] נירה טסלר, פרחים תלושים משיח: גלגולי דימוי הפרח מ'שיר השירים' לאמנות מודרניסטית של נשים באמריקה, רסלינג, 2021, 25. 

[2]  ,'Niira Tessler, Flowers and Towers: Politics of Identity in the Art of the American 'New woman

Cambridge Scholars Publishing, 2015, , 152-170