בלוג #לאה טופר

בתערוכת היחיד שלה "קערות רוח", שאצר חגי ארגוב ב"סלון משותף לאמנות" בקירית המלאכה, מציגה לאה טופר שבעה ציורי פחם על נייר, כולם בגודל גיליון, בהם קערה או מיכל ריק שנראים כגושים כתמיים על פני הנייר הלבן. מיכלים מוארים, מעופפים, מכילים ומסקרנים במיוחד.

על רקע הויכוח החם בנוגע ל"מה הם תפקידיו של האוצר, והאם צריך אוצרים"? מצאתי לנכון להביא כאן שתי דוגמאות מנוגדות לאוצרות נדיבה וראויה של תערוכות מהעת האחרונה, בא אציג שני אוצרים שגישתם שונה מן הקצה אל הקצה. האחת אליה אתייחס, בשל הסדר הכרונולוגי, היא האוצרת לאה טופר שאצרה את התערוכה "אדם תבנית נוף מולדתו" לאמנית הותיקה גאולה בר און בבית האמנים בראשון לציון (התערוכה ירדה לאחרונה); והאחרת היא התערוכה "להישמע לרצון הסערה" של האמנית הצעירה נטע בכרך, שנפתחה בשבוע שעבר בגלריה "מאיה", אותה אצר האמן הותיק ציבי גבע ואת הטקסט כתב רן טננבאום.